גזר דין בתיק תפ"ח 11222-08-10

באשר לנאשם 3

1.         הנאשם 3 (להלן: "הנאשם  או "נאשם 3") הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של מגע עם סוכן חוץ (מקרים רבים), לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מסירת ידיעה לאויב (מספר מקרים), לפי סעיף 111(א) לחוק; קשירת קשר לביצוע חטיפה, לפי סעיף 499(א) לחוק; שתי עבירות של ריגול חמור, לפי סעיף 113(ג) לחוק; ושתי עבירות של כניסה למקום צבאי, לפי סעיף 115(א) לחוק.

תמצית כתב האישום

2.         הנאשם, אזרח ישראלי, יחד עם נאשם נוסף בתיק זה, יצר קשר עם תושב סוריה בשם מדחת צאלח (להלן: "מדחת"), על מנת לברר אם גורמי ממשל בסוריה מעוניינים באיתורו של טייס סורי, שעל פי אמונת הנאשמים ערק עם מטוסו לישראל שנים קודם לכן (להלן: "הטייס"). לשם כך נפגשו השניים עם מדחת בירדן, ביום 28.6.07, כשהם מודעים לקשריו עם גורמי מודיעין בסוריה. בפגישה זו ביקש מדחת מהשניים לאתר את הטייס, לחטוף אותו ולהסתירו סמוך לגבול ישראל-סוריה, וזאת במטרה להעבירו לסוריה. בתמורה הבטיח מדחת לשניים סיוע כלכלי. עם שובם ארצה עשו השניים מאמצים לאתר את הטייס, כשהם אינם יודעים כי מדובר בשמועה שהיא בדיה.

בהמשך נפגש הנאשם במצרים עם מדחת ואדם נוסף (להלן: "הסוכן השני") והונחה על ידם לדווח להם על תנועותיו ולעמוד עימם בקשר באמצעות טלפון נייד שהעבירו לידיו. בפגישה נוספת שערכו השלושה, נשאל הנאשם על מקומות שונים בארץ, כפרים ומחנות צבא. יומיים לאחר מכן קיבל הנאשם ממדחת סך של 700-1,000 $ וכן הבטחה לקבלת תשלומים נוספים בעתיד. כעבור יומיים נוספים נפגש הנאשם עם הסוכן השני, אשר הנחה אותו לגבי אופן העברת המסרים.

במהלך השנים 2007 ו- 2009 שוחח הנאשם 3 עם נאשם 1 על תכניתם לחטיפת הטייס, והנאשם 1 יידע את הנאשם על כך שרכש תכשיר מסוג "דיאזפאם", שיכול לגרום להרדמה, במטרה להזריקו לטיס לכשיאותר.

עוד נטען כנגד הנאשם, כי יחד עם הנאשמים האחרים צילם באמצעות מצלמת וידאו בסיס צבאי על מתקניו השונים ואת תחנת הכוח בחדרה. במועד אחר צילם הנאשם שוב את הבסיס הצבאי ואת תחנת הכח, והכל בכוונה לפגוע בבטחון המדינה.

טיעוני המאשימה

3.         בא-כוח המאשימה הפנה לכך שהעבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות בטחוניות חמורות, שהמחוקק קבע בצידן עונשי מקסימום כבדים. אף שהמאשימה מאשרת כי נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן, אינן בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, הרי שניתן להצביע על נסיבות מחמירות ועונש של 5 שנות מאסר, לו עתרה המאשימה, בנסיבות אלה הוא עונש ראוי.

בין השיקולים לחומרה ציין בא-כוח המאשימה כי הקשר עם מדחת היה קשר מתמשך; שהמטרה הייתה לחטוף אדם בכדי להעבירה בכפייה למדינת אויב; ושלנאשם הייתה כוונה לפגוע בבטחון המדינה. בין השיקולים לקולא ציין את העובדה שתכנית החטיפה לא יצאה אל הפועל; שהצילומים לא הועברו ליעדם; שלא נגרם נזק רב; ושהנאשם הודה בעובדות כתב האישום מבלי שנשמעו הוכחות.

עוד ציין ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בעבר בביצוע עבירות בטחוניות, ואף נשפט בגינן לעונשי מאסר.

המאשימה סבורה, כאמור, שהעונש הראוי לנאשם, בהתחשב במכלול הנסיבות, הוא של 5 שנות מאסר בפועל בנוסף לעונש של מאסר על תנאי.

טיעוני הנאשם

4.         הסנגור ציין לגבי הנסיבות האישיות של הנאשם, כי מדובר באדם בן 63 שנים שמצבו הרפואי רעוע, כאשר במהלך השנים האחרונות לקה בליבו ונותח מספר פעמים. עוד ציין, כי הנאשם חסך זמן שיפוטי יקר כשבחר להודות בעובדות כתב האישום, וזאת יש לזקוף לזכותו.

באשר למעשים, הסנגור טען כי בהשוואה לשני הנאשמים האחרים, חלקו של נאשם זה הוא מינורי, ושיש לתת את הדעת לכך שהמעשים שביצע לצורך קידום רעיון החטיפה, בוצעו בזמן שהטייס המדובר לא היה ולא נברא ושהצילומים שצילם לא הועברו לידיהם של גורמים עוינים.

באשר למניע, הסנגור טען כי הנאשם חש כי מגיע לו "פיצוי" על כך שנשא בעונש מאסר עקב קשריו בעבר עם המודיעין הסורי, ומניעיו בהתאם היו על מנת לקבל תגמול כספי מהמודיעין הסורי. מכל מקום, השמדובר ב"מעשה שטות" ולא בעבירות שנעשו על רקע אידיאולוגי.

לדבריו, העונש המרבי המתאים במקרה זה הוא של שלוש שנות מאסר בלבד.

5.         הנאשם עצמו אמר לבית המשפט, כי הוא שונא את המשטר בסוריה, שהוא מודע לטעותו ושלא חשב שמדובר באנשי מודיעין.

דיון והכרעה